<h1>תוספות חכמי אנגליה — נדה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
[נדה ט' ע"א] לפיכך. פי' כיון דבהנקה תליא מילתא. מהו דתימ' ר' יוסי תרתי אית ליה. והק' רש"י אמאי לא נימ' כן דלכך אצטריך לפיכ' דר' מאיר דמהו דתימ' ר' מאיר תרתי אית ליה, ותיר' דע"כ ר' מאיר לא סבר טעמ' דאיברים מתפרקים היינו טעמ' דסילוק בכ"ד חדש יותר מלאחר כ"ד חדש מדאמ' דכי מת בתוך כ"ד חדש דמטמא מעת לעת, ופי' הקו'[נטרס] וכיון דאין סילוק בתוך כ"ד חדש אין חזרה אחר כ"ד, לא ידעינן למה דחק לרש"י לפ' יותר. מאי טעמ' דר' מאיר. דאמ' דם נעכר ונ"ח [—ונעשה חלב]. מי יתן טהור. פי' מי יעשה החלב טהור מן הדם שהוא טמא, [וי"מ] חלב מהלכי שתים טהור, ואין נר', דאף דם מהלכי שתים מוצצו ואינו חושש, אלא איירי בדם וחלב של בהמה, וכיון שבא החלב מן הדם בבהמה, כמ'[ו] כן גבי אשה. טמא. לש'[ון] איסור, כמו [ויקרא י"א] גרה לא יגר טמא הוא לכם.
<h2>דף י.</h2>
[נדה נ' ע"ב] בגוזל שנפל מן הרום. ברי"ש ומ"ם. תרנגול' שביבנה. פי' (אלמ') דאמרינן התם דמחשבה שחשב הגוי מחיים לא היה כלום אלא היה מחשב בשעה מיתתה סמוך לטומאה, והוי סייועה לר' יוחנן. ונבלת עוף טהור והחלב בכרכים אינן צריכין מחשבה. דאיכ' עם רב ואוכלים מרובין וסתמ' עומדת לאכילה, ומיירי בחלב שחוטה [טהורה] דאז איכא הרבה אוכלים, אבל חלב (נבילה) [טמאה] צריכה מחשבה דאינה עומ' לאכילה. ונבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה. פרשב"ם דל"ג הכא חלב, דהיכי דמי אי בחלב טמא אפי' הבשר נמי צריך מחשבה ופשיטא דהחלב צריך מחשבה, ואי בחלב בהמה טהורה א"כ מאי קאמ' אינה צריכ' הכשר, והלא צריכה הכשר דהא אינה מטמאה טומ' חמורה כמ' הבשר, וה'[קשה] רשב"ם אמאי לא פשיט' מהכא דמחשבה מחיים לא שמיה מחשבה, ותירץ דמצי לאוקומי' כגון שמרדה. גתו מאסתו ועשאתו כפר. וקש' ולימ' ליה רבנן, לעיל לק"ו דעבוד אם מטמ' טומאה חמורה שלא במחשבה [לא] יטמאו טומאה [קלה] שלא במחשבה, והלא כפרים יוכיחו דמטמא טומאה חמורה שלא במחשבה ובטומאה קלה בעי מחשב' אף אני אביא טומאה קלה, וי"ל דלעול' אית ליה לר' יוחנן גתו מאסתו ועשאתו כפר אבל פליג אהא דכפרים דסבר דלא בעי מחשבה, וע"ק דמאי קאמ' בסמוך אלא בכפרים מי איכא מ"ד דלא בעי מחשבה אין ר' יוחנן פליג, י"ל דהכי קאמ' לרבנן משמ' דוקא דנפל לגת אבל אם לא נפל לא וא"כ הך דכפרים אמאן תרמייה, ומ"מ ק' דדוחק הוא לומ' דמי איכ' כו' לא קאי אלא לרבנן, לכ'[ן] נ"ל דגוזל שנפל לגת לא מאיס מיד עד אחר ג' ימים ואפ'[ילו] הכי קאמ' רבנן דמהשת' בעי מחשבה ובהא פליג ר' יוחנן ואמ' ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה אע"פ שאם שהתה לא תהא ראויה לטומאה כלל שתהא מסרחת בג' ימים לא תטמא טומא' קלה כיון דהשתא לא ממאיס, ולא שייך כלל לומ' כפרים יוכיחו, דכפרים לא חזו אפילו בההיא שעתא, אבל (גדול) [גוזל] שנפל לגת חזי [עד] לאחר ג' ימים.
<h2>דף יב.</h2>
[נדה מ"א ע"א] ומן להוציא נוגח. מן יתורא דוי"ו קא דריש. פרט לנדמה. לעיל בברית' דקתני אתנן ומחיר כלאים הוה מצי למיתני נדמה, ובכלל כלאים הוו קצת דהוי כעין כלאים.
<h2>דף יד:</h2>
[נדה מ"א ע"א] בהוייתן קדושים. לשו' הוייה נקט, משום דמאשר יהיה לך נפקא [בכורות י"ד ע"ב] ולדות קדשים ליקרב, ופ"ה דל"ג בהוייתן קדושים, דמשמ' דקוד'[ם] שנולד הוי פסול כי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, א"כ למה לי זאת למעט, פשיט' דאינו קדוש דהא מכי יצא מדופן הוי פסול קודם ההויה, ואדרבה ניחא יותר למעט כי היו קדושים ממעי אמן דהוי חדוש יותר. אלא אי אמרת דבכור [מפטר] רחם נפקא. פי' דאינו קדוש, וכיון דחולין הוא פשיט' דתרד ולמה לי וזאת, והק' רש"ם ואימ' דקרא דפטר רחם ממעט בהמה בכור דחולין וקרא זאת ממעט בכור מקדשים, ותיר' הא ליכא למימר הא קדשים אינו חייב בבכורה כו'. הכי נמי מסתברא. פי' דמיירי בקדש ולא בבכור.
<h2>דף יט:</h2>
[נדה כ"ה ע"א] טנוף. האי טנוף הוי הולד עצמו, ולאו כי האי טנוף דלקמן [כ"ט ע"א] רוב בהמות מט(ו)נפות, התם הטנוף שאחר יצירת הולד.
[נדה ל"ב ע"א] שמא תמצא איילונית. וקש' דאם היא איילונית אז לא הייתה אשת אחיו דמקחו היה מקח טעות ולא ערוה היא, י"ל דמיירי כגון שקבל בה אחיו איילונית. הא נמי מיעוט דשכיח דא"ר יוסי כו'. וק' מאי ראייה מייתי והא ר' יוסי לא [משום] חייש למיעוט, ע"כ.
<h2>דף כב.</h2>
[נדה י"ח ע"א] דאין שליא בלא וולד. וק' אמאי [קאמר] דטעמ' דטמ' משום דאזלינן בתר הרוב לימ' טעמ' דטמ' משו' דאין שום שליא בלא ולד, י"ל ה"פ דאין רוב שליא בלא ולד והשת' איכ' במיעוט, דבכולהו איכ' רוב ומיעוט כדפי' רי"ץ.
<h2>דף לח.</h2>
[נדה ז' ע"ב] ומה טבול יום שאינו מטמא משקין חולין. וק' ליפרוך מה לטבול יום שכן אב הטומאה, וי"ל דמיירי שנגע לשר'[ץ] שאינו אב הטומאה, וע"ק לפרוך שכן יש במינו אב הטומאה כגון אם נגע למת תאמ' באחרי' כלים כו', וי"ל דמצינו באחו' כלים שהוא אב הטומאה כגון שנגע למת והוא כלי שטף, וע"ק לימ' הק"ו איפכא ומה אחורי כלים שאינו פוסל תרומה מטמא משקה חולין טבול יום שפוסל תרומה אינו דין שמטמ' אחרים, וי"ל דקים ליה לתלמוד [פסחים י"ד ע"ב] דטבול יום אינו מטמ' משקה חולין. דרבנן אדאוריית' לא אמ' ק"ו. וק' ולימ' ק"ו ומה מעת לעת שבנדה שאינ' מטמא משקין חולין פוסל אוכל' תרומה דאמרינן לעיל [ו' ע"ב] בין לקדש בין לתרומה אחורי כלים שמטמאין כו', וכי תימ' מה למעת לעת שכן מטמא משכב ומושב תאמר לאחורי כלים שאין בו כן, תוכי כלים יוכיחו שאינ' עוש' משכב ומושב ופוסל אוכלי תרומה דהוי מי"ח דברים שגזרו, וי"ל דיש במס' סופרים דאין למידים דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים. כלי שנטמא אחור' במשקין. לכך לא קאמ' גבו, לפי שיש בו קבול מאחוריו, כמ' שפי' רשב"ם גבי אוגנן.
<h2>דף מא.</h2>
[נדה מ' ע"ב] את הרוב' והנרבע. פי' רש"י על פי עד אחד, דאי על פי שנים תיפוק לי ממשקה ישר', מן המותר לישראל, וקש' להר"ר מאיר דילמ' על פי עד אחד אם עלו לא ירדו, וקרא על פי שנים דאם עלו ירדו וקודם שנגמ' דינו דלא נפיק ממשקה ישר' מן המות' לישר', שהרי מותר לישר', ותירץ דע"כ קרא לא אתא לקודם שנגמ' דינו כו', ואמ"ש פי' דפרש"י ע"כ העביר'[ה] איסורו ולא הגמר דינו, דאי הגמ' דין אוסרו תיפוק ממשקה ישר', אלא פשיטה העבירה איסורו, א"כ מה על פי בעלי' או על פי עד אחד כמ'[ו] שתי עדים, למבין.
[נדה מ"א ע"א] מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע. פרש"ם דמיירי שהקדישו ואחר כך נרבעו, דאי נרבעו קודם הקדש לא חל עליה קדוש', וא"כ למה לי מזאת דתרד, וכן אתנן זונה מיירי לאחר שהקדישו, דאי קודם שהקדישו מאחר שנפסל אין הקדש חל עליו, והק' רש"ם היאך יכול לאוסרו בנעבד ומוקצ' לאחר שהוא קדוש, והא הוא לגבוה ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותיר' דהכ' מיירי בקדשים קלים דהוי ממון בעלים, ועוד י"ל דהא דאמרינן אין אדם אוס' דבר ש"ש היינו בלא מעשה אבל הכא עושה מעשה, וע"ה [— ועוד הקשה] הכי מצי לאסור אתנן ומחיר לאחר הקדש והא אין אד' כו', ותי' מיירי כגון שנת'[ן] העובר שבמעיה בקדשים קלים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן קדושים, א"כ כשהיו במעי אמן היה יכול לנותנן דאינו קדוש וחל עליו איסור אתנן, ועו' הק' א"כ דסבר בהויתן קדושים ולא קודם לכן א"כ חולין הם כיון דכבר נפסלו ממעי אמן ולמה לי זאת לומ' דתרד פשיטה כיו' דחולין הן, ותי' דלמ' (שם) קדושת הפה (שם) [חל] עליהן, ועוד הקש' א"כ משמ' דלא מצית למצא אתנן ומחיר אלא בעובר שנתנן במעי אמן ואמאי והא איכ' לאוקמינ' בבהמה שלמים וכר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוא ויכול לאוסרו ונותנו כמו שתרצנו, ותירץ הא לית' למימר, דגבי אתנן זונה כת' [דברים כ"ג] כל נדר ודרשינן מיניה [פסחים צ' ע"א] פרט לנד[ו]ר כבר, דדבר הנדור כבר אין איסור אתנן חל עליהו, ואי מוקי ליה כר' יוסי הגלילי ונתנו לאחר שהקדישו אינו אסור משום אתנן כיון דכבר היה קדוש ונדור, לכך צ"ל כמו שפירשתי, אבל ק' לרבי' כיון דנתנן במ[עי] אמן קודם הקדש דבהוית' מצית לאוקומ' [בקדשי קדשים]. ומן להוציא נוגח. מן יתורא דוי"ו קא דריש.
<h2>דף מו:</h2>
[נדה כ"ט ע"א] אמ' רב פפא כתנאי. פי' ר' אלעזר ור' יוחנן ללישנ' קמא דמהדר אמתנית'. מאי קאמ'. היינו דמהדר רב זביד לבתריה דפרי' מכלל דמסורס רובו נמי לא פטר. מתקי' לה רב זביד. פי' קס"ד דר' יוסי לא קאי אדיוק דדייק ת"ק ואמ' הא כתיקנו הראש פוטר, דאי קאי אדייוקא מאי קא פריך מכלל דמסורס הראש פוטר, היאך נפיק ליה מן הדייוק, הא לא מיירי הדייוק ממסורס, אלא הא כתקנו משמע מחותך, אבל מסורס איירי שהוא שלם אבל יצא מסורס, אלא קאי לגופה דקאמ' ת"ק וזה [וזה] מסורס משיצא רובו, ולכך פריך מכלל דמסורס רובו לא פטר הא קיימ' לן רובו ככלו. אלא ה"ק ת"ק כו' הא כתיקנו הראש פוט'. אפילו מחותך, והינו כר' יוחנן. ר' יוסי אומ' משיצא כתיקנו לחיים. אבל מחותך אין הראש פוטר, והינו כר' אל(י)עזר.
<h2>דף מט.</h2>
[נדה מ"ד ע"ב] כל ששהא ל' יום ברור שאינו נפל. פי' דבעי שיהא חי אחר שיצא ממעי אמו ל' יום, וזה אינו אלא בן יום אחד כשמת אז הוא נפל ואם כן שלא שהא אז הוא ספק ואין מתאבלין על ספק אלא כשהוא בר קיימ', וכן פסק שאין מתאבלין על תינוק פחו' מל' אלא א"כ ידעינן בוודאי שכלו לו חדשיו, כגון שבא עליה סמוך לטבילתה והלך לו ולא בא אליה עד סוף העבור.
<h2>דף נה:</h2>
[נדה ס"ו ע"ב] ברריוני נפל. ברי"ש, ואינו יודע פירושו, ופי' הר"ר יהודה לשון הרודה חלה בדבש, ש"א. ומפצי ביומי תשרי. יש ללמוד מכאן שאין אשה [צריכה] לעקור רגליה מן הקרקע בשעת טבילה עד שיכנסו המים תחתיה ותהא טבילתה כולה כאחת, דכיון שהמי' קדמו ואי איפשר שלא יהא עליהם טופח להטפיח והוי חבור עם שאר המים, ש"א. הני ריבדי דכוסילתא כו'. פי' הרב יב"א בספר התרומ' שאם יש עליה שחין או אבעבו' ואין בדעתה להסירו לפי [שעה] והוי כמו אינו מקפיד אע"פ כן צריכה להסיר הכל או להמתין עד שתתרפאת, והגרדנית אין לה תקנה ואינה יכולה לטבול, ש"א, ואם לא גילחה צפורניה ואין תחתיה שום צואה עלתה לה טבילה, וכן אם יש קוץ בבשרה והוא מכוסה אינו חוצץ. ליפלוף. קאשייאה בלעז. לירק. להוריק מראהו, קרוטיר בלע'. ל"ג ולית הלכת' ככל הני שמעת' וכי אתמר לטהרות, וטעמא דמאי קאמ' ריש לקיש לא דמי מילת' דריש לקיש להא דלעיל.
